מי שמכיר אותי יודע שאני מטיף לכך ש-"נאום המעלית"
הוא כבר מזמן לא רק ה"בלה בלה" שיוצא לנו מהפה.
בעידן ה"חדש", ה"דיגיטלי", רווי הרעשים וההפרעות,
הנאום הזה משרת אותנו ב:
אתר, בעמודי מכירה, ביוטיוב, בכנסים, בהרצאות ואיפה לא.
והפעם- בשכנוע חיל שנפל ל-"מעבר" בחיל ה-משטרה הצבאית המשובח.
בסופ"ש צפיתי בסדרת הדוקו המעולה "מעברים"
מפרי היוצרים איציק ואיריס לרנר המצוינים.
באחת הסצנות, רואים חיל צעיר- ויקטור גולץ, אחלה מענטש,
שזה עתה הגיע ל-"מעבר רחל" ולא הכי מבסוט מהסיפור.
ויקטור רצה להיות צנחן אבל בשל היותו בן יחיד-
ההורים לא חתמו לו על כך.
הוא נלקח לשיחה ע"י מ"פ מחסום רחל- סרן דור טוויב,
שמנסה לשכנע את ויקטור לראות את הדברים בצורה מעט שונה.
כשאני נוהג להעביר סימולציות בעת סדנאות מכירה,
אני מסביר את נושא ה"שימור-שיפור" בצורה מעט "שונה":
במקום "מה בוצע טוב ומה לא טוב"-
"מה היינו עושים אחרת".
כשאנחנו מדברים בשפה של "מה הייתי עושה "אחרת"
הפועל היוצא מכך הוא שאנחנו לא שיפוטיים ולא מכריעים בצורה שלילית אלא חיובית.
לכן מאד אהבתי את הדרך שבה המ"פ עשה עבודתו נאמנה בהסבר.
החלטתי לקחת כמה דקות, ולנתח לכם את ה"נאום".
דור: איך אתה רואה את עצמך מתפתח ברמה הפיקודית?
ויקטור: לא נראה לי כ"כ.
דור: אז לאן הפיתוח?
ויקטור: לא יודע.
דור: הרי להישאר שלוש שנים או שנתיים ושמונה חודשים,
באותו מקצוע ובאותו תפקיד- זה לא פשוט.
אז איך אנחנו יכולים לחשוב על התפתחות שהיא תהיה נכונה לך לטובה?"
ויקטור: לא יודע, קשה לי בזמן האחרון, באמת, לא סתם ביקשתי טופס 55.
הייתי אמור להתגייס לצנחנים, רציתי באמת לעשות איזה משהו שאני ארגיש פיזית- משמעותי.
דור: מה רצית? מה עושים בלוחמה? מגינים על מדינת ישראל.
אז עם העניין הזה אי אפשר להתווכח-
בסוף אנחנו עושים משימה שהיא הכרחית.
כמה פיגועים תפסנו ב-2017? רק הפלוגה שלנו?
תפסנו עשרה מחבלים
ויקטור: זה הרבה.
דור: זה המון. בוא נסתכל בחישוב הכי פשוט שיכול להיות…
אז נכון, זה לא צנחנים, ונכון זה לא סקסי כמו גולני,
אני מסכים איתך- אין צל של ספק.
אני חי את הכומתה הכחולה הזו 14 שנים.
אני אגיד לך בינינו, עד היום כשאני מגיע לארוחות שישי אצל ההורים שלי,
אם אני בא עם המדים, אחי שהוא יותר גדול ממני אומר לי:
"אל תשב לידי".
בסוף ויקטור אומר:
"אני לא יודע, זה ה"און אנד אוף שיש לי מדי פעם".
בינגו!
הקשבה
כשויקטור מדבר, דור מביט לו היישר בעיניים ומקשיב.
לא מקשיב כדי לחשוב מה יענה לו (אני בטוח שזו לא השיחה הראשונה שביצע)
אלא מקשיב כדי להקשיב- מצרך נדיר מאד.
דיבור בשפה שתואמת את ה"לקוח" (ויקטור)
"אנחנו עושים משימה".
דור מדבר עם ויקטור ו"מכבס" את דבריו כדי שיתאימו לרצון של ויקטור-
להיות קרבי.
הוא משתמש בדוגמאות מעולות: כמות המחבלים שהם תפסו,
ההרוגים שהיו יכולים להיות כתוצאה מכך.
דיבור בדוגמאות, עובדות, נתונים, מספרים
ברגע שדור מדבר על 10 מחבלים שנוטרלו ("רק בפלוגה שלנו")
הוא מדבר בשפה "תוצאתית" מצד אחד
ומצד שני- הוא מתאים את המקרה למה שויקטור רוצה (וצריך) לשמוע.
סיפור אישי "בינינו"
ברגע שהקצין מספר על מה שקורה בארוחת שישי אצלו בבית ההורים
על המקרה עם אחיו
הוא רותם את ויקטור בצורה ריגשית- הצורה החזקה ביותר שאפשר לרתום.
הוא משדר לו:
"אתה רואה אותי פה קצין, מצליחן, אבל גם לי יש את הסרטים שלי".
אין לי מושג מה דור עושה בימים אלו (מאז צילומי הסדרה)
אבל ברור לי שהוא נכס לצה"ל.
הצורה שהוא מדבר היא אישית, אנושית,
חכמה, אינטליגנטית וסופר דופר אפקטיבית.
יישר כוח! לצפות וללמוד.
